רבים החוקרים שניסו להתחקות אחר הממצא שהותירו אחריהם "בני ישראל, איש לא הצליח. אולי הגיע הזמן לומר, סיפור יציאת מצרים הוא מיתוס שמחזיק בתוכו גרעין של אמת, של יציאה מעבדות לחירות.

נתחיל מהידוע לכולנו – התנ"ך מתאר את התגבשות עם ישראל באופן מסודר ולינארי – ממשפחה לעם ולבסוף לממלכה. בהתאם לנרטיב המקראי, שבטי ישראל אשר יצאו ממצרים, קיבלו תורה במעמד הר סיני והפכו לעם. לאחר מכן נכנסו לכנען, כבשו אותה (כיבושי יהושע) והפכו אותה לממלכה (שמואל, מלכים). תחילה הופיעה הממלכה המאוחדת, ולאחר מכן התפצלה ל- 2 ממלכות, ממלכת יהודה וממלכת ישראל.

הרקע: התקופה אליה מתוארכת יציאת מצרים היא תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-16 עד המאה 12 לפנה"ס) במהלכה השלטון במזרח התיכון היה מרוכז במספר מוקדי כח שחלקו ביניהם את השליטה, כאשר ארץ ישראל/כנען היתה תחת שליטה מצרית. המצרים שלטו בכל רחבי כנען ודרום הלבנט עד העיר קדש (בצפון סוריה) ובין היתר החזיקו במרכזים מנהליים וצבאיים. המצרים גם הקימו מערך של אחוזות מלך אשר במסגרתן הכריזו על אדמות מסוימות כ"אדמות מלך" ובהם שועבדו המקומיים. ב-400 השנים הללו שמצרים שלטה במרחב התקיימו יחסים אינטימיים בין תושבי כנען למצרים.

אנו יודעים המון על התקופה הזאת בכנען גם בזכות "מכתבי אל עמרנה" מהמאה- 14 לפנה"ס שנמצאו בבירתו של פרעה אחנתון, מהם ניתן ללמוד כי בתקופה זו היו בין 20 ל-25 יישויות פוליטיות בכנען (ערי מדינה) וכולן היו ואסליות של מצרים ונאמנות לפרעה.

הרקע של תקופת הברונזה תחת שלטון מצרי הוא הרקע שאליו מגיחה אל העולם בפעם הראשונה ישראל, באזכור הראשון שלה בממצא באסטלת מרנפתח. מרנפתח היה פרעה מצרי (בנו של רעמסס השני/הגדול – שעפ"י רבים מחוקרי המקרא היה "הפרעה" של סיפור יציאת מצרים) אשר תיאר את רשימת כיבושיו באסטלה מפורסמת שנמצאה במצרים ומתוארכת לשנת 1208 לפנה"ס. באסטלה, מרנפתח תיאר את "ישראל" כשבט/קבוצה שבטית החיה בשוליים של ערי המדינה שהתקיימו במרחב הכנעני.

איך אנו יודעים שמדובר בקבוצה שחיה בשוליים של ערי מדינה? באסטלות מצריות אחרות (כגון זו של סתי ה-1, סבא של מרנפתח, שנמצאה בבית שאן) אנו רואים ומזהים קבוצות קטנות שהן חלק מהמארג בכנען אך נמצאות בין ערי המדינה – אלה הן קבוצות שוליים כאשר מדי פעם הן עולות על הראדר המצרי כי הן עושות בעיות במרחב, וזה גם נותן לנו את הקונטקסט להופעת ישראל בפעם הראשונה, במצבה של מרפנתח. היה רגע אחד שבו עלתה קבוצה בשם ישראל על הראדר המצרי – היא היתה קבוצה שבטית בשוליים שבין ערי המדינה המצריות והיותה חלק מהמארג החברתי של כנען.

350 שנה לאחר מרנפתח מופיעה שוב ישראל – והפעם בבת אחת ב-3 כתובות מלכותיות שנכתבו על ידי מלכים שונים ובאזורים שונים במרחב (מישע מלך מואב, שלמנסר ה-3 מלך אשור, וחזאל מלך ארם). בשלושת הכתובות ישראל מופיעה כבר כממלכה (ממלכת בית עומרי) – לאחר מכן ישראל נעלמת מהממצא הכתוב לעד.

בין אסטלת מרנפתח לבין הכתובות המלכותיות ישנם 350 שנים של ערפל כבד, ללא כל ממצא ארכיאולוגי.

האם היתה עבדות במצרים? סיפור יציאת מצרים מדבר על עבדות ממלכתית – זה לא שלא היתה שום עבדות במצרים, אבל המצרים עבדו בשיטה של מס עובד המוכרת לנו גם מאימפריות אחרות ששלטו במזרח הקדום. בהתאם לשיטה הזו גובים מיסים מהאוכלוסייה המקומית בהתאם לפוטנציאל העבודה. קרי, האוכלוסייה המקומית גויסה לעבודות למען המלך – בצבא, בשדות, בארמון ועוד במשך שבועות/חודשים.

כלומר עצם הבסיס של הסיפור המקראי לא ייתכן מבחינה היסטורית כי מצרים הרי שלטה כבר בכנען משך כל התקופה הזאת כפי שתואר לעיל, המלך לא החזיק צבא של עבדים כפי המתואר בספר שמות – כך גם לגבי היציאה והכיבוש של כנען, שכן רבים מהאתרים המתוארים בספר שמות ומשויכים לכיבוש יהושע נחפרו ומצאו שלא היו מיושבים בתקופה זו (לדג' יריחו).

במהלך המאה ה-12 לפנה"ס האימפריה המצרית (כמו גם שאר האימפריות של המזרח הקדום) קורסת ומתפוררת לאיטה ונעלמת מהמרחב, וזה הרקע שבו קבוצת שולית בחברה, כמו "ישראל", מקבלת הזדמנות חד פעמית לעלות לגדולה, כמו גם ממלכות טריטוריאליות רבות אשר קמו באותה תקופה (כגון מואב, אדום, ארם ועוד ועוד). תקופה זו כונתה "תקופת הממלכות.